כשיוצאים- מגיעים למקומות נפלאים!/
עכשיו זה מדעי: מסתבר שטיולים הופכים אותנו מאושרים יותר מכל עושר חומרי אחר!/ collect moments not things
לעתים מה שעשוי להכריע בין טיול טוב לטיול פחות טוב הוא הבדל אחד בלבד- הציוד אתו נצא לטיול.
כשיוצאים לשביל ישראל, חשיבות הציוד היא משמעותית שבעתיים.
בימי הקיץ האחרון, שנת 2018, החלטתי להגשים חלום ולצאת לשביל ישראל, ובכן, לפחות לחלק גדול ממנו, שכן תואר שני עמד בעבר השני, אי שם באוקטובר.
ידעתי שהדבר היחידי שעליי להתכונן אליו לקראת היציאה לשביל, הוא לדאוג לציוד טוב.
לא חשבתי פעמיים ופניתי לחנות סימני דרך, בידיעה שאקבל את השירות הטוב ביותר.
צוות המוכרים המיומן ישב איתי לקפה ועבר איתי על כל רשימת הציוד לה אזדקק, הם כיוונו לדעת מה מטרת הטיול, כמה אני מתכוונת לסחוב במשקל וידע לדייק לי את הציוד ע״פ צרכיי ורצונותיי לגבי השביל.
המאמר הזה נכתב אליכם, כל המתעתדים לצאת לשביל ישראל או כל טרק וטיול אחר באשר יהיה. אין להפחית בחשיבות הציוד בטיול, והוא באמת זה שיכול לעשות את כל ההבדל בין הנאה בטיול לבין תחושת עינוי, ולצערי, גם שם הייתי בתקופות מוקדמות יותר בעברי.
הסכיתו ופיתחו אוזניים.
כמדריכת טיולים בדימוס וכמי שיוצאת הרבה לשטח, חשוב לומר לפני הכל שיש שני דברים שאסור לזלזל בבחירתם ובבדיקתם, והם לכל הדעות, הקריטיים ביותר לפני יציאה לטיול:
נעליים
תרמיל
בעניין זה יכולה לומר שלא משנה איזו חברה בחרתם לקחת.
מהו תרמיל טוב? זה שהכי נוח לגב שלכם, כי לכל אחד הגב בנוי מעט אחרת, ולכן אל תתפתו ללכת עם השמות ועם המותגים. לכו באמת עם מה שהגוף משדר לכם, אם נוח- אל תחשבו פעמיים, כי תרמיל שמציק בגב, יכול להיות סיוט לאורך טרק או טיול.
מה היה משמעותי עבורי בבחירת תיק לשביל ישראל?
מערכת גב חזקה, שיכולה להתכוונן ע״פ הגובה שלי, מאווררת.
לגבי גודל התרמיל: בעניין זה אין ספקות- חשוב להיות מדויקים בבחירת גודל התרמיל. מצד אחד חשוב שהתרמיל לא יהיה קטן, כי יציאה ליעד כמו שביל ישראל כרוכה בנשיאה יחסית גדולה של פרטים שהם הכרחיים לשלבי הטיול השונים.
ומאידך, חשוב שהתרמיל לא יהיה גדול מדי, שכן, ע״פ מנהגי הפולניה, עדיף תמיד שיהיה מאשר שיחסר, נכון? אז זהו, שלא. כשיוצאים לשביל ישראל, חשוב להיות מדויק לפרטי פרטים מה לקחת, ותמיד תמיד עדיף ורצוי להיות מינימליסטים כמה שאפשר.
התרמיל אתו יצאתי לשביל הוא 60 ליטר, ונותר בו עוד חלל גדול יחסית לציוד נוסף, אלא שחסתי על הגב שלי. לכן יכולה לומר שביציאה לשביל בקיץ אפשר להסתפק ב50 ליטר לתרמיל. אבל בחורף, כשמתחילים לשאת ציוד תרמי, כדאי ורצוי לקחת תרמיל בין 55-65 ליטר.
בדומה לבחירת התרמיל, כך גם בבחירת הנעליים- לכו עם מה שהכי נוח לכם. זה תמיד הדבר היחיד שעובד!
עם זאת, רוצה לציין משהו שהוא כן חשוב לגבי עניין הנעליים. התנסיתי במגוון חברות נעליים, והיו כאלו שנשחקו מהר מאד. בשלב מסוים, מאסתי בהחלפת נעליים כל שנה וחצי, ובחרתי ללכת עם חברה שהיא יקרה, אך מקצועית ואיכותית. חברת נעליים lowa שאיתה אני כבר קרוב לשלוש שנים, ממשיכה לחרוש איתה את הארץ וגם ליוותה אותי בשביל ישראל. וואלה? נהניתי עם הנעליים הללו בכל דרך בה הלכתי.
גם בחברה זו, מומלץ לבדוק את כל סוגי הדגמים ולוודא מה הכי נוח לכם. אין פשרות בעניין הנעליים. הדגם שלי, למי שמעוניין: lowa vallendar
זהו דגם מאוורר, אמנם הנעליים כבדות יחסית, אך יש להן עמידות שחיקה גבוהה (מניסיוני האישי), בולמי זעזועים חזקים. יכולה לומר שגם בתום יום ארוך של הליכה, כשכפות הרגליים מתעייפות, יש משהו בנעליים הללו שנותנות איזו סבילות להליכה אינטנסיבית כמו בשביל ישראל. בעבר, כשהלכתי עם סוגי נעליים אחרים, רגליי התעייפו מהר מאד, גם לאחר הליכה לא אינטנסיבית מדי.
נעבור לביגוד:
על פניו נשמע שחברות הטיולים הפכו למעין מותג אופנה. ולכאורה אפשר להסתפק בבגדי כותנה שכולנו לבשנו אי אז בטיולים השנתיים של התיכון, וחלאס.
לכן יש פה מקום להעמיק ולהסביר את חשיבות הביגוד, וכן, גם את סוגי החברות מהן אנו קונים את בגדי הטיול שלנו.
כשיצאתי לשביל ישראל, יצאתי בימים החמים ביותר השנה, מפני אילוצי זמן ואילוצי תואר שני שעומד בפתח השנה. הימים היו סוף אוגוסט עד אמצע אוקטובר. לכן לעניין שמירת הגוף קריר ומאוזן יחסית לימי העונה, יש חשיבות עליונה.
בחנות נתנו לי המלצה, שבמשך כל ההליכה בשביל בירכתי על כך. הם התעקשו שכדאי לי ללכת עם חולצה ארוכה מכופתרת מנדפת, ולא עם חולצת טיולים מנדפת קצרה כפי שתכננתי בתחילה.
בחרתי בחולצת קולומביה ארוכה מכופתרת מנדפת לבנה. מודה שתחילה התפדחתי ללכת עם החולצה כי נראיתי חגיגית מדי לשביל שהוא רובו ככולו, בואו נהיה כנים, ג׳יפה וסירחון בלתי נסבלים, בכלל חשבתי שהבדיחה עליי בשביל הולכת להיות ״הבחורה מיום הזיכרון״, אבל למזלי, למרות שהימים היו חמים מאד, כמעט ולא הרגשתי בכך הואיל והחולצה הלבנה המנדפת הייתה קלילה וכמעט בלתי מורגשת, והגנה מפני הקרינה. בסוף, כמו שאומרים, צוחק מי שצוחק אחרון. אפילו גיליתי שאחת האחיות שאיתן טיילתי, מיהרה באחד מימי החופש שלקחו מהשביל, לקנות חולצה בדיוק כמו זו שהלכתי איתה אני.
לימים המאוחרים של ספטמבר כשהתחיל מעט להתקרר, התציידתי גם בחולצת קולומביה ארוכה מכופתרת בצבע בז׳, כי מיציתי את עניין ״טקס יום הזיכרון״ בשביל.
המכנס האהוב עליי כבר שנים, כבר מימיי כמדריכת טיולים ומסעות שטח, הוא מכנס קולומביה silveridge המתפרק, גם אותו דאגתי לקחת בצבע בהיר, כדי להימנע מקרינה גבוהה.
מכנס שמוכיח את עצמו בכל פעם מחדש, תפירה חזקה, בד עמיד אך דק וקליל יחסית, שכמובן מתייבש במהירות- במידה וחשקה נפשנו באיזה מעיין בימי השביל הראשונים (לצערי אין הרבה מעיינות בשביל, אלא אם כן סוטים ממנו).
נושא רגיש בשביל הוא הגרביים. כמה מהם להביא, ואיך שורדים איתם לאורך השביל.
לפני שנתיים הכרתי סוג חדש של גרביים, שהיוו לי חידוש משמעותי, כמי שמטיילת הרבה בשטח.
הגרביים הם של חברת icebreaker , אלו גרביים שעשויים צמר מרינו, הייחודי להם הוא שהם מנדפים ברמה גבוהה מאוד ובעלי בידוד טבעי ולכן כמעט ולא מסריחים. ניתן ללכת איתם מס׳ ימים רצופים, בתחושה שהגרב יבשה, ובעיקר כמעט ואין ריח של זיעה. הולכת איתם כבר שנתיים, ומכורה. בשביל, הם בהחלט הוכיחו את עצמם כגרב המעולה ביותר שהכרתי עד כה. מומלצים בחום! לכן הרשיתי לעצמי להביא רק שני זוגות גרביים, ולשרוד איתם בכבוד תכונות נוספות של צמר המרינו-אנטי בקטריאלי טבעי הטוב ביותר ולכן אפשר ללכת עם אותה הגרב מספר ימים רצוף,
הגרב מרופדת באזור העקב והכריות הקדמיות של כף הרגל ונותנת לנו תחושת רכות ועוזרת במניעת חיכוך ומוסיפה בולם זעזועים.
נושא רגיש לא פחות מהגרביים הוא התחתונים. הרי מלכתחילה, יש עניין לצמצם עד למינימום ההכרחי את כמות הביגוד, והתחלתי לתהות עם עצמי איך אני פותרת את בעיית התחתונים.
גם לנושא רגיש זה, בחנות הייתה תשובה יצירתית והסתברה גם כטובה במהלך השביל.
המליצו לי באופן חד משמעי על תחתונים מנדפים מחברת EXOFFICIO דגם הבוקסר.
לקחתי שני זוגות תחתונים. התחתונים כמעט ולא מורגשים, נוחים מאד, נעימים מאד למגע, מאווררים, מותאמים לפעילות פיזית מאומצת ומונעי ריח. החיסרון הבולט שלהם הוא המחיר היקר שלהם אבל אחרי היום הראשון איתם הבנתי שהם שווים אותו וגם לכל השביל אפשר להסתדר עם 2 זוגות.
מודה שמאז השביל הם הפכו לתחתוני הטיול המועדפים עליי, ולמען האמת, כרגע אני לא מכירה בשום אופציה אחרת לטיולים. וכן, מודה שקצת מכורה אליהם ביומיום.
בתחילת השביל, חשבתי שאין צורך לקחת כובע טיולים מיוחד, היה לי את הכובע הצה״לי שלי והסתפקתי בו ובגאווה בציונית שלי לחבוש אותו. בחנות לא התעקשו איתי, אך טענו שכדאי מאד לקחת כובע שיאפשר לי להתקרר כראוי באזור הראש.
הימים הראשונים לשביל היו חמים מאד, והגיע יום בו התחלתי לחשוש לבריאותי, שכן באחד הימים החמים ביותר של הקיץ, כמעט ולא עצרתי למנוחה כי הלכתי לבד. הראש שלי היה חם מאד, כי הכובע לא היה מאוורר והבד שלו היה גס מדי. את היום הזה סיימתי לצערי בביה״ח זיו שבצפת, כשהרופאים דרשו ממני לנוח מס׳ ימים מהשביל. בימים האלו, הדבר הראשון שעשיתי היה להצטייד בכובע אחר מהחנות סימני דרך של חברת SUN DAY דגם afternoons one size.
הכובע הוא דק מאד, בעל פתחי אוורור בחלקו העליון, אחד הדברים שאני אוהבת בו הוא שניתן להקטינו ולהגדילו באופן בלתי נראה לעין מתוך פנים הכובע בצורה מאד נוחה וקלה, והוא מנדף זיעה, קל מאד וכמעט בלתי מורגש והוא מסנן קרינה UV עם תקן UPF 50הגבוה ביותר שקיים. יש בו חריצים קטנים לנשיאת משקפי שמש מעל אזור המצח, כך שמשקפי השמש יוחזקו ולא ייפלו.
אם אין הצבא צועד אלא על קיבתו, הרי שבשביל- עניין הבישול והמזון הוא קריטי, לא רק כדי להפוך את חוויית השביל למהנה, אלא גם ליעילה ומתמרצת.
אודה שהחלטתי להתכלב מבחינת האוכל, כי הייתי לבד בשביל, ונשיאה רבה מדי של דברים הייתה עניין לא של מה בכך. אבל ידעתי שהאוכל היחידי שאוכל בשביל הוא אוכל מבושל, ולכן נזקקתי לערכת בישול קלה, נשיאה וטובה.
הגזייה שלקחתי איתי היא גזיית spider של חברת kovea.
לגזייה הזו יתרונות בולטים, היא מאד יציבה בגלל האחיזה העכבישית שלה- בעלת שלוש רגליים, יש לה ראש רחב לשימוש נוח בזמן הבישול. החיסרון המשמעותי שלה מבחינתי כמי שטיילה איתה בשביל, היא המשקל המשמעותי שלה. בשלב מסוים בשביל, החלטתי להזמין גזייה קלה יותר. ככלל, גזיית הkovea תתאים תמיד לטיולי יום וטיולי מעיינות עם חברים, אך לטרק ארוך, ממליצה לקחת גזיה קלה יותר.
בבחירת הסיר, ביקשתי סיר שלא יתפוס לי נפח וחלל בתיק, לכן בחנות המליצו על סיר של חברת sea to summitעל דגם הx-POT. זהו סיר שעשוי בתחתיתו מאלומיניום, מה שמאיץ חימום ובישול, וביתר הכלי הוא בנוי מסיליקון עמיד ועבה, עובדה המאפשרת לסיר להתקפל למשטח, וכך הוא לא תופס נפח ומקום בחלל התיק. תחילה לקחתי את הסיר הגדול שהיה בעל נפח 2.8L אך הוא היה עצום בגודלו, ולא היה נחוץ פונקציונלית, לכן במהלך השביל החלפתי את הסיר לסיר מאותה החברה, לגודל של 1.3 L. סיר זה אף משמש כפינג׳אן, דבר שהיווה יתרון כי השתמשתי בו גם להכנת תה וגם לבישול מזון. הסיר הזה ממכר בגלל הנוחות, המשקל ובעיקר בזכות היכולת שלו להתקפל למשטח דק, וכך לחסוך במקום. מבחינת הכמות שלו, הוא מספיק לבישול עבור שלושה אנשים.
החיסרון הוא שקשה מעט לנקות אותו בחריצי הקיפול, אבל עם מעט עבודה מאומצת,אציין שאת הסיר מהסדרת המוצרים הזו קל יותר לנקות לעומת הפינג'אן כי הפתח גדול יותר. חשוב לציין שאין לשים אותו במדורות, כן, כבר שמעתי על כאלו שליטרלי הכניסו אותו לאש, וזכו למנה נוזלית של סיליקון מומס. אנא, השתמשו בו רק לפי ההוראות הכתובות עליו, והשתמשו בו רק על גזיות מותאמות. בתיאבון!
גם את הצלחת שבחרתי לקחתי מחברת sea to summit שהיא צלחת העובדת על אותו רעיון, מתקפלת, קלה. בחרתי צלחת אדומה, שבאופן מדהים היא גם עמוקה ולכן יכולה לשמש גם כקערה למרק.
אתן לעצמי לרגע להביע נשיות, הכלים שלהם יפהפיים וצבעוניים והיה לי כיף בכל פעם להוציא אותם מהתיק ולהתהדר ביופיים וביעילותם. ממליצה בחום!
הכוס שבחרתי לקחת היא כוס אלומיניום בעלת ידית לנשיאה שאפשר להרכיבה על התיק מבחוץ. היא כוס קלה ופרקטית של חברת cactus.
המזלג/ כף שלקחתי הוא הדגם הקלאסי של חברת cactus, שהוא פשוט ונוח, אבל לעתים נשבר. אצלי הוא שרד את השביל בגאווה.
אז אחרי שאכלנו והתמלאנו, הגיע הזמן לישון. בכל זאת ההליכה בשביל היא לא פשוטה בגלל אינטנסיביות ההליכה, ובסוף יום תמיד ייחלתי לשינה הגונה.
אני יודעת שיש דיון רחב סביב האוהל בשביל ישראל ואם יש בכלל צורך לקחת אותו. האוהל בעיניי הוא עניין לגמרי אינדיבידואלי, שכן לי חשוב להרגיש מוגנת ובטוחה ושיש לי פרטיות באזור בו חזירי בר שועטים כל לילה ומרחרחים את תיקי המטיילים, כפי שלמשל קרה בחניון הר מירון. לכן החלטתי שאקח אוהל בכל מחיר, ובלבד שארגיש מוגנת ואוכל לישון שינה שלמה ורגועה.
לפני השביל הייתי אחוזת אמוק לקנות אוהל אולטרא לייט, כדי שלא אקרוס תחת המעמסה. אבל בחנות עזרו לי מאד גם בעניין זה.
לקחתי איתי את האוהל של חברת צבריס, דגם CASA ll. הדגם הזה הוא אחד הטובים בעיניי. אסביר. כדי להשיל ממשקל האוהל, הורדתי את כיסוי הגשם שלו ואת התיק הנושא אותו ובנוסף ויתרתי על היתדות. כך המשקל ירד לפחות מ1.2 ק״ג. הוא אוהל לארבע עונות. הוא מאוורר. אני זכיתי לישון תחת קורת כוכבים, ובכל זאת להיות בתוך הבית הפרטי הנודד שלי ולהרגיש מוגנת אך גם לא מנותקת מהשטח ומהשמיים היפים.
הוא אוהל אמין וחזק ואפילו מאפשר למי שכן לוקח את כסוי הגשם שלו, ליצור מעין מרפסת מוצלת, שזה די מגניב. קיצור, אל תחשבו פעמיים- אוהל מדהים שנותן מענה יצירתי ומגוון, ובמחיר סביר בהחלט. על תיקי האולטרא לייט ויתרתי בגלל המחירים מרקיעי השחקים.
המזרן אף הוא, הוא עניין קריטי בשביל ישראל.
יום ארוך ואינטנסיבי ומעייף של הליכה, במיוחד בחום הכבד. כל מה שאני חושבת עליו זה רק הרגע שאלך לישון, כי לילה קודם לא ישנתי טוב בגלל יללות התנים. מרגישה שאם לא אישן הלילה טוב, אתחיל להתחרפן.
יש ימים כאלו בשביל, אל דאגה. השביל מזמן את זה רבות. לכן המזרן חייב להוות איזו קונטרה לביאוסים הקטנים האלו.
היה לי בעבר מזרן מתנפח מסוג static v, והוא איכזב אותי ברמות קשות.
לכן הפעם החלטתי שאני הולכת על בטוח. או יותר נכון, הולכת על ביצים..
מזרן שטח שעבורי באופן אישי התחדש הוא מזרן ביצים מתקפל. הוא תחליף פנטסטי למזרני הפלציב שסבלנו מהם כשהיינו בתנועה אי אז בנעורים. והוא גם לא מצריך ניפוח אוויר מתיש בסוף יום קשוח. הוא קל מאד ונוח באופן מפתיע. החיסרון היחידי הוא שבאמת הוא לא קטן ולכן לא יכול להיכנס לתרמיל כמו מזרני ניפוח, ולכן חייבים להצמידו לתרמיל מבחוץ, דבר שלעתים הקשה במעברי בקר מגודרים, כי נפח התרמיל פלוס המזרן, תקע אותנו במעברים האלו והיינו צריכים פעמים רבות או לפתח את מיומנות הטיפוס או להישרט.
אבל עדיין, אם אעשה שוב את שביל ישראל (כנראה שכן), אבחר שוב רק במזרן הזה.
את השביל טיילתי לבד, אבל בחלקים ממנו הצטרפתי לשביליסטים נוספים שפגשתי בדרך. ובסוף, השביל הוא האנשים שאת פוגשת בדרך והם חלק בלתי נפרד מהחוויה שלך.
אז יש איזו אווירה של קומונה כזו ושל חבר׳ה טובים שמעבירים ומשתפים מהחוויות שלהם בשביל. לרוב זה קורה בלילה, לאחר הארוחה. עד השביל נהגתי להשתמש רק בפנס ראש, אבל מנש נתן לי רעיון חדש. מכירים את זה שכולם יושבים בלילה עם הפנסים ומתחילים לסנוור אחד את השני? ואז החוויה הזו מתסכלת, כי וואלה בשביל ישראל לא מדליקים מדורות כמו סתם בטיולים אחרים, כי למי יש כוח בסוף היום לחפש עצים? אז הפעם לקחתי איתי עששית מחברת Nite Lize דגם Radia 100 mini.
אהיה כנה, ממש לא רציתי לקחת את זה איתי כי זה נשמע לי כמו איזה פיצ׳פקעס מיותר לנשיאה ומשקל מבוזבז. אבל מוכרחה לומר שהחוויה של לשבת ליד האוהל עם אנשים, ולדבר כשיש אור נעים שמאיר על הסביבה הקרובה, היה פטנט שבכל מקרה אאמץ ליתר טיולי השטח שלי. אם אתם לפחות שלושה אנשים שיוצאים לשביל, עשו טובה, קחו עששית.
הבוקר מפציע בעודו לילה, וחייבת לקום. הגוף דואב, הלב מסרב. הדבר היחיד שיעיר אותי חוץ מתה חם שאין לי כוח להכין, הוא לשטוף ת׳פנים ואולי קצת להשפריץ על הגוף מעט מים לאשליית ״אני נקייה ובכלל לא מסריחה״.
לצרכים אלה לקחתי עימי מגבת מדהימה מדהימה. קלה מאד, מנדפת, דקה, גדולה וואלה עושה את העבודה יופי. באמת מייבשת! (כבר היו לי כל מיני מגבות טיולים מנדפות שהשאירו אותי רטובה ולחה). שמה של הגברת: Pocket TOWEL micro fibreמתוצרת חברת SEA TO SUMMIT. מה גם שאהבתי שהיא מגיעה במעין קייס כזה שעוזר לי לגלגל אותה קטנה ואפשר גם לשים בו את המזלג שלי (זה מה שאני עשיתי בכל מקרה)בנוסף אפשר להשתמש במגבת הזו חודש רצוף ללא כביסה.
אסכם שאחת ההבנות שלי בשביל הייתה ששביל ישראל חייב להיות אבן דרך בחייו של כל ישראלי מצוי, זו חוויה אדירה, בונה, מלמדת וכן, גם קשוחה.
אם תצטיידו נכון, תוכלו ליהנות ולחוות פרק בחיים שהופך להיות חוויה בלתי נשכחת ואבן דרך נצחית שנושאים בלב.
צאו לטייל, שימרו על עצמכם ותנקו אחריכם!
ענת,
שביליסטית בדימוס
